ב”ה,
בבג”ץ 7751/11 ( נדון בפני כב’ השופט דנציגר, עמית וסולברג)
מזונות ילדים –סמכות שיפוט/כריכת מזונות- ניתן ביום 26.1.14
בני זוג נישאו ביום 17.12.09 ,לאחר הכירות של 5 שנים.
כחמישה חודשים לאחר הנישואין, פנתה האישה-העותרת (ללא ייצוג) לביתהדין הרבני האזורי באשדוד והגישה כתב תביעה שהוכתר כתביעת “גירושין,מזונות”.
במועד הגשת התביעה היה לבני הזוג בן אחד כבן 2.5 שנים והאישה הייתה בשלבי היריון מתקדמים עם בן נוסף.
בתביעתה ציינה העותרת, כי יחסו של המשיב אליה התדרדר וכי היא רוצהלהתגרש כמה שיותר מהר בלי שום ייעוץ נישואין ולקבל מזונות על הילד ועל זה שבדרך”.
ביום 7.6.2010 התקיים דיון בבית הדין הרבני האזורי באשדוד. בדיון זהביקשה האישה מבה”ד שידון רק בגירושין ולא במזונות, מכיוון שלדבריה היא מעוניינתלהיות מיוצגת בתביעת המזונות ובדעתה להגיש תביעה לבית המשפט לענייני משפחה.
חרף התנגדות העותרת, בית הדין קיים דיון בתביעת הגירושין ובתביעתהמזונות, תוך שהוא מפנה שאלות לשני הצדדים בנוגע להכנסותיהם והוצאותיהם, ולבסוף אף פסק את מזונות הקטין ומדורו. (סך של 1,000 ש”ח כמזונות ומדור+ 600 ₪ עבור המעון/גן).
עם היוולד בנה השני של האישה עתרהזו נגד קביעת ביה”ד הרבני הגדולולפיה ביה”ד קנה סמכות לדון במזונות הילדים.
ביהמ”ש העליון בשבתו כבג”ץ קבל את העתירה והורה שהסמכותלדון בתביעת המזונות של הקטינים תהא לבית המשפט לענייני משפחה.
ראשית– משום שהעותרת לא כרכה את נושא מזונות הקטינים בתביעה שהגישה.
בהמ”ש פסק שהאישה לא התיימרה לכרוך את נושא מזונות הקטיניםבתביעה שהגישה בעצמה בכתב יד על גבי טופס סטנדרטי של בית הדין שכותרתו “כתב תביעה” שמו של הקטין לא מופיע כתובע, לא נכתב סכום המזונות אשר נדרש לקטין ומשכך לא פורטו צרכי הקטין; כל שנכתב כלאחר יד וכדרך אגב בסיפא לתביעה הם המילים: “ולקבל מזונות על הילד ועל זה שבדרך
שנית – האישה אף עוררה את הסתייגותה מסמכות ביה”ד כבר בפתח הדיון ובהזדמנות הראשונה.
שלישית – בהסכם הגירושין, כפי שאושר ע”י ביה”ד וקיבל תוקף של פסקדין, הסכימו הצדדים כי מזונות הילדים “ידונו בערכאה המתאימה” וניתן להסיק מכך הסכמה להתדיין בפני בימ”ש ענייני משפחה.
רביעית– הקטין השני טרם בא לעולם בעת הדיון הראשון, שיקול זה מצטרף לנסיבות המתוארות לעיל – מה שהוביל את בהמ”ש למסקנה כי הסמכות נתונה לבהמ”ש למשפחה.
תשומת הלב לכך, שחרף העובדה שהאישה הגדירה את תביעתה כתביעה לגירושין ולמזונות-ביהמ”ש לא ראה בכך כריכה כפי הנדרש בסעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין, התש”יג-1953 והורה כיהסמכות תהא לבהמ”ש!
פנו אלינו ונשוב בהקדם
הישארו בקשר
מוזמנים ליצור איתנו קשר לקוחות מכל הארץ, מרכז כולל תל אביב, רמת גן, ראשון לציון, שוהם וגבעתיים.
עוד באתר