מרוץ הסמכויות בענייני גרושין – חלק ב
טל': 5751505- 03 פקס: 9094477 - 03

מרוץ הסמכויות בענייני גרושין – חלק ב



מגמת הפסיקה העכשווית הינה צמצום סמכויותיו של בתי הדין הרבניים.

הדבר בא לידי ביטוי בפסיקות שניתנו, אך לאחרונה, ע"י בתי המשפט.
לאחרונה נקבע, כי עקב העובדה שבן אינו מחויב להסכם גירושין שנחתם ביו הוריו, על סעיפי המזונות שבו, הרי יכול האב לבקש הקטנתם בערכאה השיפוטית בה יחפוץ. רוצה;יעתור לבית הדין הרבני,רוצה; יעתור לבית משפט אזרחי.
מעשה שהיה- בני זוג יהודים החליטו להיפרד זה מזה בגט פיטורין. הצדדים ערכו הסכם גירושין, ואשרו אותו בבית הדין הרבני. בין יתר סעיפי ההסכם, הוסכם, בין הצדדים, כי האב ישלם מזונות לבנו עד שימלאו לו 22 שנים.
לאחר זמן מה, נישא האב בשנית. מנישאיו אלו נולדו לו 3 ילדים נוספים. משהכבידו עליו מזונות בנו מנישואיו הראשונים עתר זה האחרון לבית הדין, בבקשה להפחתת דמי מזונות, בעילה של "שינוי נסיבות". בקשה זו נדחתה ע"י ביה"ד. האב לא אמר נואש והגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, אשר גם אלה דחו את תביעתו.
באין מוצא, ניסה האב את כוחו בבית המשפט לענייני משפחה – שם הגיש תביעה להפחתת דמי מזונות, הפעם בעילה של "בן מרדן".
הבן (הנתבע) עתר לבית המשפט בבקשה למחיקה על הסף. בין יתר הנימוקים שהועלו, נכתב, כי על פי כלל "הסמכות הנמשכת", הסמכות נתונה לבית הדין, אשר אישר אתההסכם ואף דן בבקשותיו של האב להפחתת מזונות.
אלא שבית המשפט לענייני משפחה קבע, כי לאור המגמה החדשה שהתפתחה בפסיקת בית המשפט העליון, הרי שהבן אינו מחוייב להסכם שנחתם בין הוריו , כולל סעיפי המזונות שבו, והוא רשאי לפנות לערכאה השיפוטית אותה ימצא לנכון- לערכאה אזרחית או רבנית- עפ"י שקול דעתו הבלעדי, ובמקרה כזה לא חל הכלל בדבר "סמכות נמשכת" – הקושרת בעל דין לערכאה הראשונית בה נדונו ענייניו .
עם כל הכבוד, מדובר, לעניות דעתי, בפס"ד אשר פרשנותו שגויה.
ואנמק: ביהמ"ש חוזר על הלכות משפטיות של בית המשפט העליון, כאמור לעיל, ובזה אין כל חדש. אלא שבכל פסקי הדין של בית המשפט העליון מדובר במקרים בהם הילד עצמו אינו מחויב להוראות הסכם הגירושין, כולל סעיפי המזונות שבו. ברם, במקרה שתואר לעיל, אבי הבן, מי שהיה צד להסכם, הוא הוא העותר, ומשכך כבעל דין הוא מחויב לכלל "הסמכות הנמשכת", הקושרת אותו לערכאה בה נדונו ענייניו.
אין ספק, שפסיקה זו מעידה, על המגמה הקיימת לצמצום סמכויות בית הדין, כאמור לעיל, אף במחיר של פרשנות משפטית לקויה.
דוגמא נוספת לנגיסה בסמכותם של בתי הדין הרבניים, ניתן לראות בבג"ץ 8638/03 (סימה אמיר), שניתן בחודש 4/06. בבג"ץ זה נקבע מפורשות, כי הסמכות של בתי הדין הרבניים סבה סביב ענייני נישואין וגירושין, מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים, תשי"ג-1953- ואין בלתם. עוד נקבע, כי לבית הדין הרבני אין כל סמכות לדון ולהכריע לאחר הגירושין כבוררים, ואין בהסכמת הצדדים בכדי "להכשיר" את סמכותם של בתי הדין.
יוצא אפוא, כי לאחר הגירושין לא יוכל ביה"ד לדון בכל עניין הנוגע לצדדים, ואף לא יוכל לעסוק בפרשנות ההסכם, וקל וחומר שלא באכיפתו (!!)
כיוון שמדובר בפסק דין "טרי", טרם ידוע בברור כיצד יתורגמו הדברים לשפת המעשה, אולם אין ספק, כי פסיקה זו תחולל שנויים רבים ומשמעותיים, לטוב ולמוטב, בכל הנוגע לשאלת הסמכות, והדבר ישמש כר נוסף בידי הצדדים ועורכי דינם למאבקים סביב נושא הסמכות.
הערה:
רשימה זו הינה למידע כללי וראשוני בלבד ואינהנועדה בשום מקרה לשמש כיעוץ משפטי ו/או כתחליף ליעוץ משפטי לכל מקרה ונסיבותיו. איןלהסתמך על האמור מבלי להיוועץ עם עורך דין העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה או קבלתכל החלטה.
הדברים נכונים למועד כתיבתם בלבד, ונכונותם עלולה להשתנות מעת לעת.

 

 

אביטל רבינוביץ

רח' תובל 11, רמת גן בית לזרום 52522 

טל': 5751505 -03

פקס: 9094477 -03
דוא"ל : This e-mail address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

שעות פעילות: א' – ה' 08:30 – 17:00

 

נבנה ע״י אדאקטיב © כל הזכויות שמורות לאביטל רבינוביץ