ניתן לומר, כי בשנתיים האחרונות יותר ויותר שופטים בבית המשפט לענייני משפחה במחוזות השונים דחו תביעות למזונות ילדים, השוהים במשמורת משותפת של שני הוריהם בעלי ההשתכרות דומה, או כאשר מדובר בהסדרי ראיה נרחבים ומשמעותיים המהווים כמחצית מזמנם של הילדים.

דוגמאות לכך ניתן למצוא בלא מעט פסקי דין.

כך למשל, בפסק דינו האחרון של כבוד השופט (בדימוס) מר יעקב כהן שהוצא ערב פרישתו, פטר השופט כהן את האב לו הוקנתה משמורת משותפת על ילדיו- ממזונות, וזאת מאחר ששכרם של ההורים היה דומה, ולדברי השופט: “מזונות עלולים לפגוע בזכות לשוויון

בפסק דינו של כב’ השופט יהורם שקד- מבית המשפט לעניינימשפחה בתל-אביב (תמ”ש 1745-11-13 ו-1781-11-13 – פורסם בנבו- מיום 17/08/2014 )

חזר  ביהמ”ש על ההלכה מבית מדרשו של בית המשפט העליון, כי הדין הדתי עדיין חל, וכי החובה לשאת בצרכיהם ההכרחיים של קטינים עד גיל 15 חלה במלואה על האב, בהתאם ועל פי דינו האישי של האב (הדין העברי החל על יהודים) ואמר כי אין הדין העברי מטיל חובה על האב לשלם לידי האם עבור צרכים אלה כברירת מחדל, תוך התעלמות מנשיאתו הישירה בצרכי הילדים.

לפיכך נקבע, כי לצורך הכרעה בעניין חיוב האב במזונות יש להביא בחשבון, כי האב נושא בחלק מצרכיהם של הילדים – עת הילדים שוהים אצלו – באופן ישיר. ולעניין זה יש להבחין בין אב שאינו רואה את ילדיו כלל או לעתים נדירות בלבד, לעומת מצב בו הילדים שוהים מחצית זמנם בבית האב וניזונים ממנו.

ביהמ”ש שם  העריך את צרכי הקטינה בסך של 1,400 ₪ בחודש (לא כולל מדור, גן והוצאות רפואיות וחינוכיות חריגות). ובהתחשב בהלכה המנחה של בית המשפט המחוזי בתל אביב לפיה יש לערוך בירור עובדתי של השאלה, כמה ייוותר בידי כל אחד מההורים לאחר תשלום המזונות שנפסקו,  ביהמ”ש חייב את האב לשלם לידי האם בעבור מזונות הקטינה סך של 800 ₪ לחודש ובנוסף, האב חויב במדור בגובה 20% מדמי השכירות המשולמים על ידי האם (750 ₪ לחודש).

גם בפסק דינה של כב’ השופטת ענת אלפסי מבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, שניתן ביום 10.11.14 ביטלה כב’ השופטת אלפסי את חיובו של האב לשאת במזונות ילדיו. במקרה זה שני ילדים מתוך חמישה מצויים במשמורת האם ושניים נוספים- בידי האב.

פסיקה זו חזרה על עצמה גם בפסק דין מיום 10.2.14 אשר יצא ע”י כב’ השופות סנונית פורר, אשר קבעה, כי לא יחול תשלום מזונות בין הורים החולקים בנטל הטיפול בילדים ומשתכרים שניהם שכר בסך של כ 10,000 ₪ לחודש, והם יחלקו בחלקים שווים בהוצאותיהם החריגות של קטינים.

יש לומר שפסקי דין אלו סטו, לכאורה,(לכאורה, היות ויש לבחון לעומק מהי עמדת הדין האישי המפורש לעיתים באופן שגוי הסוטה מעיקרי הדין) מההלכה רבת השנים לפיה מזונות ילדים כפופים לדין האישי, החל על יהודים שהינו דין תורה, המחייב –כפי שנהוג לחשוב- את האב לשאת בכל צרכיהם ההכרחיים של הילדים עד גיל 15, ללא קשר להשתכרותו או לעובדה שלאם הכנסה נאה.

מאחורי פסקי הדין עמדה התפיסה שהלכה וקבלה לגיטימיות, שהדין האישי אינו עולה בקנה אחד ואינו תואם את המציאות הנוכחית לפיה האבות מעורים ומעורבים יותר בחיי הקטינים עד כדי הסדרי ראיה שוויוניים, כמו גם, עליה בהכנסות האם שלעיתים אף עולה על זו של האב.

כאן המקום לציין, כי בחינה לעומק של הדין האישי מלמדת דווקא שקיימות על פי ההלכה פרנטלות בחיוב המזונות באופן שהחיוב הראשוני הוא כלפי האישה (מחצה על מחצה עם האיש), לאחר מכן מזונות הילדים אשר מקורם ממזונות האישה, לאחר מכן מזונותיהם העצמאיים של הקטינים עד גיל 6 ולבסוף מזונות הקטינים עד גיל 15 – על כך – יש לכתוב מאמר נפרד המסביר את ההיררכיה הקיימת עפ”י הדין האישי אשר רבים לא מודעים לו ומפרשים אותו באופן שגוי.

לצד זרם זה, נותרו שופטי משפחה שסירבו לקבל את הקו ונותרו צמודים לדין אותו הם מכנים “הדין האישי”, בקבעם; שכל עוד המחוקק לא אמר את דברו ומזונות ילדים נפסקים בהתאם לדין האישי, אין מקום לשינויים כלשהם.

בעניין זה ניתן לראות  החלטה לפני כשנתיים שניתנה ע”י כב’ השופט אסף זגורי,  אשר  דחה תביעת אב החולק משמורת משותפת לפטור ממזונות. השופט אסף זגורי קבע, שמשמורת משותפת יכולה להפחית את גובה החיוב בהיקפו אך לא במהותו.

כך גם ניתן בימים אלו פסק דין מבית מדרשה של כב’ השופטת חני שירה (ניתן ביום  6.1.15  תמ”ש (ראשל”צ) 20756-04-14 ), אשר קבע, כי אין שינוי במקור החיוב –הנובע מהדין האישי-דין תורה-  אלא בהיקפו, ובכך נצמד לפסיקה המסורתית המקובלת לפיה חובת המזונות חלה על האב.

בית המשפט המחוזי החליט לשים סוף לחדשנות השיפוטית, אשר אינה עולה בקנה אחד עם החקיקה ועם פסיקת בית המשפט העליון.

בפסק דין שניתן לאחרונה קבעה כב’ השופטת יעל וילנר מבית המשפט המחוזי בחיפה, כי לא ניתן לפטור אב ממזונות ילדיו, גם כשהוא חולק עם האם משמורת משותפת וגם במקרים בהם הוא משתכר פחות ממנה. השופטת וילנר אף הגדילה והזהירה מפני הנטייה לפרוץ את גדר החוק ולחטוא בחקיקה שיפוטית.

השופטת  יעל וילנר ביקשה להבהיר את ההלכה הנוכחית והסבירה, כי חובתו המוחלטת של האב לזון את ילדיו עדיין עומדת בעינה.

השופטת הזהירה מפני הגישות החדשניות והזכירה שבית המשפט העליון עדיין לא הוציא פסיקה עקרונית המאפשרת לבטל את חובת האב לשלם את מזונות ילדיו, ולדבריה:

נדמה לי כי עדים אנו לאחרונה לרוח חדשה הנושבת מהערכאות הדיוניות בסוגיית מזונות הקטינים, אשר יכול ותואמות את המשפט המודרני ואת התמורות החברתיות בעת החדשה, וזאת מתוך שאיפה מובנת ליצור ‘מזונות שוויוניים’. עם זאת, נדמה כי רוח זו אינה עולה בקנה אחד עם הלכות בית המשפט העליון ואף מהווה סטייה מהן“.

השופטת הציעה לבסוף פתרון ביניים אפשרי לפיו במקרים בהם קיימת משמורת משותפת והאב משתכר באופן משמעותי יותר מהאם, ניתן להפחית כ-25% משיעור המזונות, בהתחשב בכך שהאב נושא בהוצאות ילדיו באופן ישיר כשהם אצלו. גם זאת, בהתאם לנסיבות המסוימות של המקרה וכל עוד טובת הילדים אינה נפגעת.

בפסק הדין שניתן ביום 4.1.15 בבית המשפט המחוזי בלוד ע”י הרכב השופטות מרוז, נד”ב וברנט, נידון ערעור על פסק דינה של כבוד השופטת ורדה בן שחר.

בתיק הנ”ל, להורים היתה משמורת משותפת על שתי בנותיהם. הכנסות ההורים היו זהות ועמדו ע”ס של כ- 11,000 ₪. האב  חוייב  לשלם כ – 4500 ₪ .

פסק הדין קבע, כי הדין האישי ממשיך לחול על הצדדים כל עוד לא שונה החוק ע”י המחוקק, אולם כשהקטינים מצויים במשמורת משותפת, האב זן אותם כשהם אצלו ויש לקחת עובדה זו בחשבון. על אף אמירה זו, נקבע, כי החיוב מזונות הקטינים צריך להיעשות על דרך איזון כלל הכנסות המשפחה מכל המקורות, ויש לבחון ספציפית כל משפחה ונסיבותיה. משכך, התקבל הערעור על חיובו של האב לשאת במזונות בסך של כ – 4,500 ₪ לשתי הבנות, והחיוב הופחת ב – 50% – מזונות שתי הקטינות הופחתו לסך של כ- 2500 ₪ לשתי הבנות. (בסיס- 1,300 ₪ לחודש, מדור- 860 ₪ הוצאות מדור- 333 ₪ )

בפסק הדין נוסף, שניתן ביום 7.1.15 בבית המשפט המחוזי בלוד ע”י הרכב השופטים נד”ב, פלאוט וויצמן, נידון ערעור על פסק דינו של כבוד סגן הנשיא כתוארו אז השופט יעקב כהן, שהובא ברישא, וכאמור קבע, כי אין לחייב אב לשאת במזונות הקטינים לידי אימם נוכח העובדה שמתקיימת ביניהם חלוקת אחריות הורית שווה ואין פערים משמעותיים הכנסותיהם)

בית המשפט המחוזי קבע, כי על האב לשאת בסך של כ- 2,900 ₪ לשלושת הילדים ובנוסף- מחצית הוצאות בריאות וחינוך כמקובל.

(ביהמ”ש העריך את הוצאות שלושת הילדים בסך של 3,500 ₪, וקבעו, כי האב יחוייב בשיעור של 50% מהצרכים דהיינו 1750 ₪, וב- 50% מהוצאות המדור הנפסקות בדרך כלל בגובה מחצית שכר הדירה, כך שמתוך שכר דירה של 4,500 ש”ח ישתתף האב בעלויות מדור בגובה 1,125 ₪, ובסה”כ 2,875 ₪ )

לסיכום:

פסיקת בית המשפט המחוזי –לא עוד פטור ממזונות, לא עוד יצירת חקיקה שיפוטית אלא יש לבחון את כלל הפרמטרים, ביניהם: התחשבות בפרקי הזמן בהם שוהים הקטינים אצל כל אחד מהוריהם, הכנסותיהם, כספם הפנוי, שקלול זמני השהיה של הקטינים עם כל אחד מההורים,  ועוד- כאשר באם שני ההורים משתכרים סכומים דומים והילדים חולקים את זמנם באופן שוויוני יעמוד סכום המזונות על כמחצית מהסכום שהיה נפסק קודם לכן.

מחכים לפנייתך

פנו אלינו ונשוב בהקדם